דחיפה אופטימלית – בין גמישות לנוקשות
- Inbar Porat
- 18 ביולי 2023
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 25 באפר׳ 2024
אני רוצה שהוא ישאף גבוהה וישתפר.
אני רוצה שהוא ישתתף.
אני רוצה שהוא יתגבר על אתגרים.
אני רוצה שיהיה לו ביטחון.
אני רוצה שהוא גם יהנה על הדרך...
מה אני עושה כדי לדחוף אותו לשם?
אם אשתמש בסמכותי ואכריח אותו לעשות משהו שאיננו מעוניין לבצע, למרות שמסרב שוב ושוב, יכול להיות שבסוף יקשיב לי. אבל, האם בהכרח זה תרם לו ?
לעומת זאת, אם אשב בצד ואפילו לא אשדר רמיזה קלה על מחשבותיי, האם אי פעם הוא יבחר להתקדם ולנוע אל מחוץ לאזור הנוחות שלו?
אני קוראת לתנועה הזו שלנו, בין הבחירה להיות קשוח לבין להיות גמיש וזורם- "הדחיפה האופטימלית". היא דחיפה אשר משתנה בין ילד לילד ובין סיטואציות שונות. היא דחיפה שמנכיחה את המאמץ שלנו לגדל ילדים עם הערכים שחשובים לנו, אך מותירה את הבחירה והעשייה להם.
ובכל זאת, איך נדע מתי לפעול כך ומתי אחרת? ואיך לבסס תשתית אופטימלית לצמיחה?
לעיתים כל שנדרש זה להסית מבט תומך לקרובינו, וזה הכל. לעיתים הדחיפה האופטימלית תהייה אמירה חד משמעית ואסרטיבית.
הריקוד העדין בין השניים הוא משחק מורכב, ומשתנה בין אדם לאדם.
למרבה המזל ישנם כמה עקרונות מנחים שיכולים לתרום להבנתו של הריקוד המעניין הזה.

הידעתם ? כבר לאורך ההיסטוריה הוצגה החשיבות לשילוב בין סמכותיות לבין גמישות בפיתוח קרובינו. דיאנה באומריד הציגה קשר בין ארבעה סגנונות הורות שונים לבין תוצאות של דפוסי אופי. הורים שנקטו בסגנון הורות סמכותי גמיש (היענות גבוהה) נצפו כאלו שגידלו ילדים עם תחושות ערך עצמי גבוה, ביטחון עצמי, עצמאות וביצועים טובים. היא הראתה שסגנונות של נוקשות ללא חום וללא גמישות הביאו לערך עצמי נמוך יותר, ללא ירידה בביצועים. כמו כן סגנון של ותרנות וגמישות יתר הובילו לירידה בביצועים ועצמאות נמוכה יותר. ניתן לראות איך השילוב בין השניים הינו חיוני בפיתוח האדם שמולנו בצורה הטובה ביותר, וכעת נותר להבין כיצד נוכל לשלב בין השניים בצורה מיטבית.
אם נישאר במשל הדחיפה, אז כדי ללמד מישהו להגיע למעלה, המצב האידיאלי שאליו נשאף הוא שיעלה לבד. אנחנו נהיה שם מאחורה לחבק ולתמוך ולתת את הביטחון לנסות שוב כשנופל. זה בעיקר מה שנדרש. לעיתים אתגרים נראים "גדולים מידי" , וצריך יותר מעידוד מהצד, צריך דחיפה. אז ניתן אותה כשצריך, באופן עדין, כזה שיניב הצלחה ויעודד המשך עשייה, ומצד שני יאפשר בעתיד לעבור ולפעול לבד. וצריך לזכור, זו דחיפה, את הצעדים הבאים הוא צריך לבצע בעצמו.
נתחיל מהעיקרון הראשון, שאיפה לפעולה מתוך מוטיבציה פנימית ולא מחיצונית. מוטיבציה פנימית היא רצון אמיתי ופנימי וחזק יותר ממוטיבציה חיצונית, שהיא תלויה בסביבה. נסו לא להתנות את ההשתתפות או ההצלחה של מישהו בפרסים. דבר זה עלול לגרום להתניה של מאמץ עבור פרס, והוא לומד שאם אין פרס לא שווה להתאמץ. מנגנון העשייה מתוך רצון ומתוך שאיפה להתקדם מעט מתקלקל. (אחרוג ואומר שפרסים מידי פעם יכולים להיות כלי נפלא, לדוגמא על מנת לייצר השתתפות ראשונית , או על מנת לעודד מאמץ נקודתי).
אוטונומיה- עשייה מתוך בחירה, הוא דבר שמאוד מעודד מוטיבציה פנימית, לכן חשוב להרגיש שישנו מקום לבחירה בתוך הפעילויות בהם משתתפים.
עקרון שני הוא יצירת מרחב המקדם מאמץ ושימוש במיומנויות ולא בתוצאה- מתן פידבק להתמדה, לניסיון, לחשיבה מעודדים את הילד להמשיך להתפתח. זאת לעומת פידבק על ההצלחה, שלעיתים גורמת לילד שנתקל בקושי לתחושות קשות ואף להפסיק לנסות, במקום להסתכל על המכשול כנפילה קטנה בדרך להצלחה.
עקרון נוסף- לכבד את הזמן ורצונותיו של הילד. אף אחד לא רוצה שיכריחו אותו, הבחירה לעשייה תהיה חייבת להיות בידו, כאשר הפעולה מתבצעת לאחר מאבק כוחות , זה יפגע במוטיבציה והחשק העתידיים.
אבל, אם מישהו פורש כל הזמן שקשה, לא מוכן להתנסות בדברים חדשים, נוותר לו?
מה שכן ניתן לעשות הוא להכריח דברים אחרים הקשורים לסביבה- לדוג' כשילד מסרב להיכנס אלי לחדר הטיפולים בפעמים הראשונות אני אומרת "אני מבינה שאתה עוד לא מכיר אותי ולא מרגיש בנוח להיכנס. תראה אתה לא חייב לעשות שום דבר שלא תרצה, אתה יכול לשבת ולא להשתתף בכלל, אבל להיכנס אתה צריך."
חשוב שלא לשכוח את חוויות ההצלחה, נורא חשוב לילד להרגיש שהוא טוב במה שעושה, שיש דברים שמצליחים לו, והם בונים את התשתית והביטחון להתמודדויות המאתגרות שיגיעו.
הפחיתו בהערות. במידה ורוצים לתת פידבק מומלץ לתת אותו בצורה נעימה ולא ביקורתית ולהתמקד כל פעם רק בדבר אחד, לא בכמה במקביל. כאשר הילד לומד ניתן לעבור ברגישות לדבר הבא.
תנו דוגמא אישית- התפוח לא נופל רחוק מהעץ. אם אתם מראים דוגמא של התמדה והתמודדות יש לזה ערך.
והכי חשוב, הקשיבו לאינטואיציה שלכם, מתי מה שצריך זה להיות בשקט ומתי נדרש עידוד מאסיבי וגרנדיוזי. תנסו, תטעו, תתקנו. נסו להבין האם העידוד שלכם עובד? האם נתתם את המענה הרגשי שהילד היה צריך, האם לחצתם במידה הטובה.. תהיו פתוחים להקשיב וללמוד, זה מתכון בטוח להפוך לדוחפים הטובים ביותר!

Comments