כדי להנות מכל מה שלספורט יש להציע, יש קומת בסיס של תנאים שכדאי להשיג. 
יהיו כאלו שיפסחו מהר על השלבים הללו, ויש כאלו שזה יהיה מרכז העבודה שלנו יחד.

 

אז נתחיל מהסוף:
המטרה שאני רואה לנגד עייני היא להביא את הילד למצב בו הוא מתמודד עם בעיה חדשה דרך עיניים מסתגלות. כלומר, הוא מתנסה בדברים חדשים, הוא מאמין בעצמו ובערכו ללא תלות בתוצאות, מחויב להתאמץ ולהתמיד, מסוגל להתמודד עם קשיים ויודע לשמור על ערכים של כבוד לסביבה תוך כדי העבודה. 

בניית התשתית הרגשית הזו היא תוצאה של דרך ארוכה, בה כל התנסות מעצבת את הילד טיפה מחדש. הדרך להתקרב לשם עם כל אחד היא ייחודית, אך לרוב עוברת דרך השלבים הבאים:
יצירת מרחב בטוח להתנסות, המאפשר להרגיש בנוח ולהרגיש שמתקבלים באהבה והערכה וללא שיפוטיות. לאחר שחשים זאת נדרשת מוטיבציה לעשייה, הרי לא בכל מקום בו אנו מרגישים בנוח מיד נשתתף, יש צורך במוטיבציה! לכן המפגש משלב משחקיות, כיף וחיבור דרך המקומות שמניעים את הילד, חיבור למוטיבציה הפנימית שלו.

​

מוטיבציה? זה משהו שאפשר לייצר אותו? -> לרוב גמרי כן!

חלק בלתי נפרד ממוטיבציה מורכב מתחושת מסוגלות, צבירת רפרטואר הצלחות הכרחי לביסוס הביטחון בכך שיכול להצליח ושווה לו להמשיך להשתתף. ישנה חשיבות רבה גם לתחושת האוטונומיה ועשייה מתוך בחירה.

 

אנחנו בשיעור

חלק נוסף הוא תנועה בתוך מרחב עם גבולות ומסגרת. הבנת החוקים, מבנה המפגש, וקידוש תקשורת אמפתית ומכבדת אלי ולסביבה. 

​

אחרי שבנינו את התשתית המפוארת הזו של קומת הבסיס נעבור לעבודה המתקדמת יותר בה מתמודדים עם קשיים, מקבלים אותם ואת התחושות שעולות איתם, זו יחד עם מחויבות למאמץ, וליציאה מהאזור הנוח כל פעם עוד טיפה.

​

אסכם את זה כך-

הרצון להתפתח טמון עמוק בבני האדם, מתפקידנו לייצר סביבה מכילה ומקבלת ולעודד מחויבות להתאמץ, השילוב של שלושת אלו הוא שייצור את האופי המתפתח.